לאמץ את הרגעים הלא מתוכננים של החיים: למצוא את האיזון האמיתי

אחד השינויים הגדולים שאני עברתי במהלך השנים האחרונות (עוד לפני הסירה) היה להבין שאני זו אני אנו אני.

עם משקפיים או עדשות

עם ילדים ברקע וטרנינג או עם שמלה מדוגמת

עם כפכפים או נעלי עקב 

במשרד או בסירה

במציאות או באונליין

אנחנו מדברים הרבה על איזון חיים-עבודה

אבל אנחנו גם שוכחים שלפעמים החיים קורים

וגם אם תכננו, וגם אם רצינו 

וגם אם זה ממש ממש ממש חשוב

קרה משהו אחר, בחיים שלנו, שהוציא אותנו מאיזון 

ילד שרוצה תשומת לב

כוס מים שנשפכה על השולחן

חום שעלה בפתאומיות

מחלת ים ששלחה אותי להוציא את ארוחת הערב בשירותים

ואנחנו ישר מרגישים אשמה 

כי זה לא אמור היה לקרות

כי פתאום ראו את הצד האישי

כי זה לא מה שאני רוצה לשדר

כי ציפו ממני להיות יותר מקצועית

כי מקצועית אומר ששום דבר אף פעם לא יעצור אותי מלהיות עובדת מושלמת

עכשיו, תענו לי בכנות - זה לא נחמד לראות שכולנו בעצם אנשים עם חיים שקורים?

אז אולי במקום לשפוט את עצמינו, ולדאוג מציפיות שלא באמת קיימות 

נתמקד בערך שאנחנו מביאים

מהבית, מהמשרד, מהסירה

עם החול או הים או הילדים ברקע

במציאות או בזום

ואם נתייחס רק לערך ולא לשום דבר אחר

אז השעות לא יהיו עניין

וגם הנוכחות הפיזית

והאיזון שכל אחד מוצא לעצמו פשוט יעבוד

ונצליח לנרמל את זה שהחיים קורים

והחיים באים קודם

ואז נפסיק לבזבז זמן בשיחות על התנצלויות מיותרות