בחזרה על הסירה

על המים, מפליגים,

אני יושבת ליד ההגה ונהנית מהליטוף של הרוח והמלח באוויר, הגלים מנגנים לי שיר של חופש ואני נושמת.

חודש נשמתי חיבוקים ואהבה, אבל חודש הייתי רחוקה מהמקום שלי. מהים.

ולמרות שאני חיה על הים כבר כמעט שנתיים, אני שוכחת את זה לפעמים.

מצחיק לא?!

אז אשתף אתכם בעוד כמה עובדות:

⛵️ אני יכולה לשבת על ההגה שעות ולא להשתעמם. חוץ מהפלגות לילה בלי ירח כשבאמת לא רואים שום דבר.

⛵️ אני הכי אוהבת מקלחות ים (חופפים, מסתבנים, קופצים לים ושוטפים במים מתוקים)

⛵️ להרים עוגן אחרי תקופה של שבוע או יותר במפרץ תמיד מרגש אותי. אני מלאה בציפייה לקראת מה שיגיע בהמשך.

⛵️ אני מאוד נהנית מהפשטות בחיים על סירה - אנחנו עצמאים ותלויים בעיקר בעצמינו ובמזג אוויר (וביכולת להשיג חלקי חילוף…), למרות שהתלות במזג אוויר קצת מלחיצה לעיתים.

⛵️ אני סובלת ממחלת ים לא מעט. בגלל זה בדרך כלל תמצאו אותי על ההגה הזמן ההפלגה בזמן שסרגיי מתפעל ילדים ואוכל.

⛵️ אני לא אוהבת הפלגות ארוכות מידי. כמה ימים זה המקסימום בעדיפות ללא יותר משני לילות.

⛵️ אני לא ממש אוהבת מאכלי ים או דגים ואני מאוד לא נהנית מלתפוס אותם.

⛵️ אין מצב שאכנס למים כשמחשיך. סרגיי (כפרה עליו) מחכה במים עד שאסיים.

מפתיע?